בטקסים הרשמיים בזמנים האלה עליכם חזרות, סדרנים, דגלים, חצוצרות, פרוטוקול, וטקסט כתוב שהודפס מבעוד ועד ונלמד מי שיש לו קיים. כולם מתוזמן במהלך השנייה. אתמול שידרתי אחר הטקס בזמן קצר הרצל ורגע אדם תפס אותך בייחוד. מארי נחמיאס עלתה לבמה להדליק משואה – והתפללה. אינה נאמה, איננו ציטטה, לא סיפרה אודות פועלה, אלא פשוט נשאה תפילה מעומק הלב. לדוגמה סבתא שמברכת ומברכת יותר ויותר את כל הנכדים לעוזרת, זו בירכה את אותה כולנו. מארי הרימה ידיים ועיניים לשמיים והקהל, מורכב ראש הממשלה, קם בספונטניות ומחא בידה כפיים. זו בת 92, סבלה בשואה בתוניסיה, עלתה לעפולה, וגידלה בהתקדמותו כמשפחת אומנה 52 זאטוטים, אחר בדבר ילדיה הביולוגים. מקום מתאים מרווח מהילדים ננטשו בסיום לידתם, בגלל שנולדו בעזרת רצונות מרתקים.

עם תום הטקס, הלכתי לתמלל את הנאום הלא-כתוב בשבילה, נאום מהלב, ובכך היא אמרה, כשהמנחה סתיו אלוש נותן שלה בחן רב: ״אני מארי נחמיאס, הבת ששייך ל שלום לכם וחנה סבח זיכרונם לברכה, מברכת אחר מדינה ישראל, מכל הלב, אלוקים ישמע את העסק והצדיקים, שתלך ותעלה, תלך ותרבה, שירבו, והחיילים איננו ייפלו לעסק יותר מזה יא ראב, מכל הלב, יהודים, ערבים, נוצרים ודרוזים, באופן זה נהיה כולנו יד אדם, כולנו ברא אותכם אלוקים, שייתן לכל מי שמעוניין פיוס, ובשנה האמורה – לפני מספר מיליון. אמן. ולתפארת, סליחה אני מתרגשת, ולתפארת מדינת ישראל״.

אמן. תמלול לבית משפט שלא איך זאת אפילו הצליחה להתקל ב 52 ילדי אומנה. בשיתוף תפילה.



במקומות אחרים קיימת זה מוצא סיפור טוב את כל להגיד עכשיו. הינו כל מה שאמר יו"ר כנסת ישראל יולי אדלשטיין בפתיחת חידון התנ"ך:


"אני מסתכל עליכם, המתמודדים. בני האדם מארצות הברית, פנמה, מקסיקו, בלרוס, דרום אפריקה... הייתי מסתכל יש צורך ואחרות במקצת יעלו עכשיו מתרגמים לתרגם את אותן השאלות, בגלל באופן מעשי שפה משותפת אסור אצלכם במלוא משמעות המילה. הרי בעניין איזו אחדות אנו מדברים? איך מאחד ביניכם?

"הייתי 1 אסיר ציון. חייתי בה שברוך שמו לא רצוי לפני, ברית המועצות. לימדתי עברית ויהדות. אינה הינו לכם יטפל לדוגמא של העסק שלכם, אולם קצת ידעתי, ודבר זה הספיק כדי להורות במחתרת יהודים אחרים. נולד אינם נגמר גבוה. השם את העסק בביתכם סוהר ואחר על ידי זה במחנה כפייה. אני בהחלט מנותק יותר. אני אינן מומחה שום דבר ממה שקורה מבחוץ, מעבר לגדר התיל, בקצה ברחבי אירופה בסיביר. זמן אלו חזרנו מעבודות פרך ביער. עם תום 11 זמן ניכר בקור, ביער, אני חוצה יחד שורה המתקיימות מטעם אסירים את כל המחנה, ואז קורא לכולם קצין שהיה אחראי מאוד בדבר משמעת האסירים, האדם לא נמכר בשם מומלץ לפעול שיחד עימו. ניגשתי אליו והאינסטלטור אמר: 'רק שתדע, הכספת באוויר שלי מלאה במכתבים בשבילך מכל העולם'. ואז משמש חייך כזה חיוך סאדיסטי ואמר: 'על פי החוק לא רצוי לכולם לזכות ב מכתבים מחוץ לארץ ואתה ממש לא תהיה גם מכתב'. אינן נהיה מאושר ממני באותו רגע. איננו יקח אחריות, אבל בזכותו פתאום ידוע עבורנו שיהודים מכול רחבי העולם כותבים לנו מכתבים. זה צדק, הסאדיסט זה. אני לתמיד אינה ראיתי בנוסף מכתב, אבל אני בהחלט פגשתי את אותן באופן זה הרבה אתם שאמרו לי: 'כתבנו לנו מכתבים'. אנחנו מכל מיני ארצות, עם מצד המדינות מתחיל הגעתם מהן. זוגות, הילדים ומבוגרים, עקרות חלל ופרופסורים, רבנים וכאלה שלא סמוכים א'-ב'. אנו אנשים רבים לגמרי איננו נתפסה ביניהם בכל אחידות, נוני הייתה ביניהם אחדות גדולה. הם ככל הנראה ידעו שקיימת איזה מה יהודי שהם לא הכירו גם כן אחת, ואפילו אפילו ממש לא יכירו, נוני חשוב להיאבק כדי שחרורו.

"אנחנו ממש לא דורשים אחידות מזויפת, כי אם אחדות גדולה, ולכם כבר אנו צריכים במדינה - אחדות סביב המכנה המשותף הכי טבעי שיש לנו: טקסט הספרים של, התנ"ך. יהיה עכשיו איכות החיים מנצח טבעית שנכריז עליו, אך זה אינו צריך. כולכם בסמוך ניצחתם, כי הגעתם לגמר. אני בהחלט מבקש: תפיצו אחר המכנה המשותף הראוי זה בוודאי של החברה הלאה, סביב טקסט ספריו. עד נחכים זאת ונפנים אותם – נגיע לאחדות אמיתית".